004 - אמא שלי ....יש לה דימנסיה

אמא שלי ….יש לה דימנסיה

1575 168x300 - אמא שלי ....יש לה דימנסיה

אמא של פירגה….הדמנציה שלה ואנחנו.

התחלתי לכתוב על אמא בדצמבר 2014

באינטרנט:

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=36756

באינטרנט:

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=35548

דמנציה בקיצור,כדי שתבינו על מה מדובר, זו מחלה בד"כ של קשישים מאד , ששוכחים כל שקורה בטווח הקצר.הקצר מאד.

מה שרואים,מה ששומעים,מה שאוכלים,בקיצור הכל נמחק תוך שניות.למחוק

קטגוריות

אני כותבת על אמא למרות שמכאן ואילך,אין לה יותר פרטיות והכל נחשף. אני מרגישה שחובה עלי להביא את המחלה הזאת לסף התודעה של כולנו.

כולנו מזדקנים וזה חלק מהזקנה.  אז מראש אני מבקשת סליחה מאמא ומכל הנוגעים מסביב למחלתה.

בגלל הדומיננטיות בחיים שלנו, אני כותבת בימים האחרונים יותר. כל יום משהו צץ רץ…….מרגישה צורך לכתוב ולא לעצור.

לפני כשלוש שנים (2011)

העברנו את אמא לדיור מוגן במרכז הארץ,וזאת אחרי שאבא נפטר,אמא נשארה לבד בבית גדול בראש-פנה מנותקת כמעט לגמרי מהמשפחה הרחוקה שרובם גרים במרכז הארץ .

במקום החדש, אמא עברה תקופת הסתגלות קשה מאד,דכאון,חוסר תיאבון,ניתוק מוחלט מכל הסובב אותה.בכתה המון.

כמעט שנה עברה בדיור מוגן,עשינו תורנות של ביקורים כדי שאמא לא תהיה לבד . לא תמיד יכולנו לבוא לבקר,כל אחד והאילוצים שלו.

אמא קשרה קשר עם חברה בדיור מוגן,שהיתה בשבילה כמו אוויר לנשימה.  איתה היא נסעה לטיולים והלכה להצגות. החברה גם היתה מזכירה לאמא מתי יש טיול,או הצגה ובדקה שהיא מתכוננת ושלא תאחר.

את מגוון החוגים שהיו בדיור מוגן אמא לא הכירה,כי לא רצתה. החברה ועוד חברות הפצירו בה לבוא ולהיות איתם במועדון,אמא לא רצתה. אמא שיחקה תקופת מה פיטנג ,וגם זה נעלם כלא היה.

אגב, בראש פנה עד שעזבה,אמא היתה פעילה מאד במועדון המקומי.כל יום היתה הולכת ליצור ולעשות עבודות יד נפלאות.

אחרי שהות של שנה בדיור מוגן, התחילו לאמא בעיות ריכוז .

היא התחילה לשים פתקים בכל מקום בבית ע"מ לזכור דברים. כשהלכנו איתה לרופא משפחה, או כשהיתה נפגשת עם אנשים, היא היתה מספרת בהתלהבות דברים שלא היו ולא נבראו,כמו:  כל בקר אני הולכת מסביב ליישוב פעמיים.  אני עסוקה במועדון.

מלפני כשנה ,כשבאנו לביקורים אצל אמא, ,שמנו לב שהיא כמעט ולא קמה מהמיטה,לא לוקחת כדורים,לא אוכלת.

כששאלנו אותה אם אכלה משהו,היא תמיד היתה מתלהבת ועונה אכלתי המון. למעשה,היא לא אכלה דבר והתחילה לרדת משמעותית במשקל.

התחלנו לסדר את התור בצורה כזו שנהיה נוכחים בשעת הצהריים,ונדאג שתאכל טוב. לגבי הכדורים,דורית היתה מטלפנת להזכיר לה לקחת. כמובן שאת הכדורים דורית סידרה לה בקופסה לפי ימים ושעות.

בתקופה של השנה הזו,אמא עברה צינתור, נפלה פעם אחת ברחוב ופעם אחת מהמיטה. בצילומים שעשינו לה נמצאו שברים בכתפיים .הרופא אמר שזה הגיל,לא מהנפילה.  אין הרבה מה לעשות. אמא לא מרימה ידיים ולא יכולה להזיז אותם כמעט למעט קדימה וגם זאת עם כאבים.

אמא התחילה להראות עוד סימני דימנציה כמו התמצאות,לא ידעה אם זה בקר,צהריים או ערב.

היא לא ידעה אם צריך ללכת ימינה או שמאלה למקומות שמוכרים לה היטב.

אמא התקשרה אלי נואשת מספר פעמים ביום כשהיא בוכה ומבולבלת,תמיד היא היתה אומרת לי,דליה, אני לא יודעת מה קורה לי אני לא מוצאת את עצמי,לא טוב לי.אני לא יודעת מה אני רוצה. השיחות האלה הלכו והתרבו. לפעמים בשעות הערב המוקדמות היא טלפנה לשאול אם זה בקר או ערב. אחרי ששאלה ועניתי לה,לא עברו מספר דקות והיא שוב טילפנה ושאלה את אותה שאלה.

התחלנו לחשוב איך להקל על אמא שבעיקר לא תהיה לבד,ושתהיה לה עזרה . שנביא לה מישהי שתהיה איתה לפחות מספר שעות ביום.

אמא התנגדה נחרצות.בתקיפות מילולית שהיא לא תחיה,שהיא תתאבד, שהיא לא מוכנה שיסתובבו לה בבית.

יום אחד כשישבנו דרור ואני עם דורית ויורם בעלה בסלון ביתנו,דרור הציע שאנחנו נביא את אמא אלינו,שתגור איתנו. מפה ואילך,אחרי כמה ימים של דיבורים ,החלטנו שאנחנו הולכים על זה.אמא תבוא לגור איתנו.סידרנו לה חדר בבית. העברנו את רוב הדברים שלה מהבית שלה,כדי שלא תרגיש מנוכר. שהדברים ימקדו אותה ויעשו לה טוב .

ביולי 2014 אמא עברה לגור אתנו ובמשך כחודשיים היא כל הזמן שאלה מתי היא חוזרת הביתה. במשך היום כשהיינו מדברים,היא היתה אומרת הרבה פעמים,"כשאני אחזור הביתה,אני אעשה כך וכך…"

כל טלפון שהיא קיבלה , או כל שיחה שניהלה….היא תמיד אמרה "כשאני אחזור הביתה אני…."

אצלי בבית אני אעשה כך וכך….

לאט לאט אמא התחילה להראות סימנים של רוגע, ישנה ואכלה ועלתה קצת במשקל.

עשיתי לה סדר יום .  אחרת אמא יכולה לשכב כל היום במיטה ואפילו לישון כל היום וכל הזמן.

השכמה בערך ב-9. רחצה,ארוחת בקר.  לפעמים יוצאים לשעתיים לקפה/סידורים.ארוחת צהריים,שנ"צ,ארוחת ערב ב7 וב8-9 הולכת לישון.

אבל התחילו בעיות אחרות.  החולשה התגברה, קשה לה ללכת,קשה לה לקום. מתעצלת לקום בבקר ומנסה להתחמק מהקימה שכמובן דורשת ממנה להתרחץ,להתלבש ולאכול. אין לי כח,אולי אני אשאר היום במיטה? כל כך בא לי להמשיך לישון. אבל אני קצת רעה ולא מוותרת לה. אמא קמה ותוך כדי היא אומרת לי " כן,צריך לקום בבקר,לא טוב לשכב במיטה כל היום,טוב שקמתי".  טוב שלא ויתרתי.

בכל דבר אמא צריכה עזרה,להתקלח,להתלבש.

לאכול, היא אוכלת לבד מה שמגישים לה ,למעט להושיט יד כשהמאכל שהיא רוצה רחוק ממנה. אם לא בהישג יד,היא מוותרת,לא מגיעה.כואב לה.

התקשרנו למט"ב,ביטוח לאומי ואחר כמה ביקורי בית וניירת ,אמא קיבלה עזרה ל-5 שעות בשבוע.

רוזה המטפלת מגיעה פעמיים בשבוע כל פעם לשעתיים וחצי.

אמא הפסיקה לגמרי להכין לעצמה לאכול ולשתות. היא טענה שכואב לה מאד בכתפיים והיא לא יכולה להזיז או להרים אותם.

כל בקר כשהיא קמה ומנסה להרים אותם ולא יכולה היא אומרת:  זה רק בגלל הבקר,תיכף אני אוכל להרים אותם. כל יום המשפט הזה חוזר על עצמו והעיקר…שיש לה תקווה והיא לא נואשת.היא חושבת שהכל יסתדר והיא תבריא.

לפני כחודשיים התחיל ל"ברוח" לה שתן.

אמא החליפה כ-7 פעמים ביום תחתונים . פעם היתה שמה אותם באמבטיה ופעם תולה על החלון.

גם אין טעם להעיר לה,כי הזכרון שלה בטווח הקצר.

התחלתי לשים לה טיטולים בשעות הצהריים ובלילה לזמני השינה. במהלך היום אני דואגת שכל שעה תהיה בשירותים. אמא כל פעם אומרת לי שהיא לא צריכה לשירותים.אם אני שומעת לה ודוחה, היא מפספסת. פשוט נעמדת,ועושה את צרכיה.

כשאני מלבישה לה טיטול , היא תמיד שואלת בשביל מה זה? אני לא צריכה. מה אני עושה פיפי בתחתונים? על הריצפה? אני לא מרגישה.

אמא מאד אסתטית, קשה לה לקבל את המצב.היא מבקשת ממני לשאול רופא אולי יש עוד משהו שאפשר לעשות?

הלכנו לרופא שאמר שאין מה לעשות שזה הגיל. שהיא צריכה לשים טיטול כל היום ולא רק כשהיא ישנה.

אמא כמובן אמרה שלא תשים אף פעם טיטול ,ושלא תצא מהבית.

גם במיטה שלה וגם בספה בסלון שמתי נילון ליתר ביטחון.

אמא התחילה להגיד כל היום "אני רוצה למות". הפכנו את זה לצחוקים ולבדיחה. אמרנו לה שיש תור ושיש עוד הרבה לפניה. שיש עוד הרבה אנשים שמבקשים למות ושהמצב שלהם הרבה יותר קשה .

כשיושבים במרפסת אמא בזולה שלה, תמיד אומרת שהיא בגן עדן.אז כשהיא במצב רוח ירוד ורוצה למות אני אומרת לה,הרי את בגן עדן,לא חבל? תישארי פה איתנו,מי יודע מה יש למעלה?

דרור ואני מתחילים להתרגל "לשכחה"של אמא. כשיושבים ביחד אמא שואלת אותנו את אותה שאלה כל חצי דקה. השאלות השכיחות הם:

מה עושים היום?  איזה יום היום? מה השעה?

דיברת עם הילדים?

מיכל בסדר?

למה אתם לא יוצאים?  בגללי?

אנחנו עונים בסבלנות על אותה שאלה עשרות פעמים. לפעמים אנחנו מתחילים לצחוק,אז אני מסבירה לה את המצב שלה ושזה אותנו מצחיק. לאמא יש באופן טבעי חוש הומור (כן,למרות הכל.) והיא מקבלת הכל בהבנה ובאהבה.

יוני 2015.

היום אחה"צ קמנו ממנוחת הצהריים .

אני נכנסתי למקלחת.  אמא שכבה בתוך האמבטיה לבושה,רגועה,וביקשה שארים אותה.

אמא לא משתמשת באמבטיה הזו אף פעם כי אין סיכוי שהיא יכולה להרים את הברכיים המשוחזרות שלה. איך הגיע לשם? לאלוהים הפתרונות.  אמא לא זוכרת איך הגיע לשם. קראתי לדרור כדי שיעזור לי להרים אותה.  לפחות כלום לא נשבר לה והכל נגמר טוב.

החלטתי שמהיום,אני לא עוזבת אותה לבד ,אפילו לא ל-10 דקות.

יוני 2015

בגלל הדמנציה, לאחרונה…. אחרי כל קימה משינה,נדמה לה שזה בקר….היא נכנסת לאמבטיה ומצחצחת את השיניים כ-40 דקות. צריך להזכיר לה שוב ושוב שזה לא בוקר ולא צריך לצחצח שוב.

גם לגבי מקלחת,היא יכולה לבקש כל שעה,צריך בעדינות להגיד לה שהיא התקלחה כבר בבקר ואין צורך להתקלח שוב.


ספטמבר 2015

מזה כחודש אמא רואה חיות מוזרות בבית.   פעם על הוילון, פעם מתחת לשולחן, פעם על המיטה שלה,ומתחת לכורסה.  היא מתארת את החיה כמו חתול או לטאה גדולה.

היא קוראת לי שאני אתפוס אותם.

היא עושה תנועות של כאילו ללטף או לתפוס אותם.

כמו כן,

היא מדברת מתוך שינה עם אנשים. ממש מתוך שינה. ממש שיחה שאפשר להבין. זה מלחיץ, כי היא ישנה.

כמו כן, התיאבון ירד והיא מפחדת לאכול.

יחד עם כל זאת,התפקוד שלה די אותו דבר.

איריס כתבה:

דליה'לה, זה כל כך מעציב אותי.

תשמעי, הייתי בקטע הזה עם סבתא בתיה. זה קטע של הזיות בגלל הגיל.

סבתא בתיה ראתה אנשים וילדים יושבים במיטות לידה בחדר. דמויות שבאו לבקר אותה.

הייתי מסתכל עליהם ומחייכת אליהם בשבילה, כי אי אפשר להגיד לה שהם לא קיימים ושזה בדמיון שלה.

כואב שאמא מגיעה לזה כבר. בהחלט בדימנסיה מתקדמת.

אני מקווה שהיא לא תתחיל להיות פרנואידית ולדמיין שנעלמים לה דברים ולפחד שיש מי שגונב לה.

זה גם אופייני מאד לשלב הזה של ההתדרדרות.

טוב שאת שם בשבילה, ואין מה לעשות עם זה.

אם זה יחמיר הרופאים יתנו לה עוד תרופות שינתקו אותה לגמרי מהמציאות והיא תהפוך לזומבי. ייתכן שנגיע גם לשלב הזה. צריך לקחת את זה בחשבון.

סביר להניח שבמוסד סיעודי הם כבר היו עושים את זה. אני מקווה שלא נגיע לזה עד לרגע שבו היא תהפוך להיות מסוכנת לעצמה.

בינתיים אני כל כך שמחה שהיא התאוששה ואם תקחו אתה אתכם היא בטוח תיהנה. אבל אם זאת טרחה בשבילך להוציא אותה אז פשוט תשכיבי אותה לישון.

בשבוע הבא, מיד אחרי החג, אשתדל להגיע עם השמן וריבה – לא משמש כי נגמר, אבל ריבה אחרת.

לגבי ערב החג – כנראה שלא נגיע כי חזי עובד בהדרכות שלו עד שש בערב.

נשיקות, אחותי האהובה כל כך. אני ממש עצובה ממה שסיפרת לי.

חזרנו מהחתונה וכולם נרדמו חוץ ממני.

פתאום אני שומעת את אמא לדבר.

הצצתי לחדר והקול לא היה הקול שלה….אבל דומה. אמא ישנה לגמרי…..

במשך כחצי שעה היא ניהלה שיחה שוטפת עם גננת וילדים בגן. הקול שלה היה ילדותי של ילדה קטנה.

אמא ממשיכה להזות ולדמיין  כל מיני סיטואציות ומנהלת שיחות ארוכות עם מי שבא לבקר אותה בחלומות שלה.  רוב הזמן היא מדמיינת שיחות שקורות לה באמת כמו עם רוזה או עם הנינים שלה .

היא מספרת דברים שקרו לה בראש-פנה למשל על הגניבה שהיתה לה פעם בבית (גנבים מחצור).

חלק מהשיחות ברורות וחלק ממולמלות….

14.9.15.

היום הבאתי לה כדור ברזל לחדר, היא היתה ערה לגמרי (השעה 4 אחה"צ)….אמא  אמרה לי שאני מביאה לה מים עם קורי עכביש ושהיא כמעט נחנקה.

הימים עוברים לאיטם.  אמא הוזה בלי סוף.

אמא מדמיינת שבתיה מראש פנה הגיע ושאין לה איפה לישון. אמא אמרה לה שהיא יכולה לישון במיטה שלה. אמא קמה מהמיטה,הלכה למיטה השניה שבחדר שלה והעבירה יד על הסדין. היא שאלה את בתיה איפה היא.    היא התחילה ללכת לכיוון הסלון ולקרוא בתיה בתיה ואז היא ראתה אותי. היא שאלה אותי לאן בתיה הלכה.  ואז היא התחילה לספר לי שיש המון תבניות לרחוץ בתנור. ושכל הכותנות שלה עם קורי עכביש והשאירה אותם בדלי לכביסה.

את הנעליים היא החביאה מתחת למיטה כי גם בנעליים יש קורי עכביש.

חזרנו לחדר והיא אמרה לי שכל החדר מלא קורי עכביש. היא מחליפה כותנות ושמה אותם בדלי.

מתברר שכל מה שאמא עברה,הזתה,דימיינה, היה בגלל מדבקות סם (בוטרוקס) שהיא קיבלה מרופא אורטופד, למניעת הכאבים בכתף.

ברגע שהורדתי את המדבקה,אמא חזרה להיות "נורמלית" כפי שהיתה קודם.

אמא לא זכרה כלום ממה שהיא עברה.

מאז……החיים זורמים לאט.  כרגיל,בלי מתחים ופחדים.לפחות מהצד שלי,אחרי כל מה שעברתי…..

היום  2.10.   אני הולכת עם אמא לאורטופד ולרופאה גריאטרית לנסות למצוא מזור לכאבים בכתף.

19 לאפריל 2016  עדכון קצר……

יום ההולדת של אמא בבית הקפה של נימרוד היתה הצלחה עם עונג גדול לאמא ולכל החמולה.

אמא חגגה 89 אביבים.

אחרי פסח אני אקח את אמא לפסיכוגריאטרי שיקל עליה את תסמיני המחלה (דימנציה)

יש לה מדי פעם הזיות,היא רואה דמויות וחיות ומסבירה שזה ממשי לה מאד ומפריע לה לישון בלילה.

לשמחתי זה לא כל לילה ולפעמים נעלם למספר ימים.

עושים לאמא שיניים תותבות חדשות בגלל פצעים בפה שנגרמו לה עקב השיניים הישנות שכבר לא התאימו לה.

היום קניתי לאמא מצעים משגעים בשלל צבעי האביב עם פרחים גדולים וססגוניים.  עכשיו הם במייבש עם ריח נעים ובערב אסדר לה את המיטה.

אני בטוחה שהיא תתמוגג.

תחילת יולי 2016.

אמא היתה מאושפזת בבית חולים מאיר 3 ימים בגלל כאבים ברום הבטן (לבלב)

אחרי המון בדיקות וצילומים ראו גוש בראש הלבלב.כבר חשבו ….סרטן.

שלחו אותנו לעוד בדיקות סיטי.

אבל בגלל ההכנה הקשה והמבישה….שלשול תוך כדי הבדיקה וסיכוי שהברנולה לא תחזיק ודם יתפרץ באמצע ,החלטנו שאמא לא תעבור את הבדיקה,מה גם שידענו שבכל מקרה וכל מה שימצאו לא ניתן לאמא לסבול ולעבור ניתוחים.

רופא גסטרו המליץ שאמא תעבור בדיקת דם פשוטה שתוכיח המצאות של תאים סרטניים בלבלב, שלפחות נדע אם כן או לא.

לשמחתינו הגדולה התשובה חזרה שלילית ואין סימן להתפרצות תאים סרטניים בלבלב.

התחלתי לעשות לאמא תזונה דלת שומנים ומלח . על דעת עצמי. אף אחד לא אמר שצריך.

הכאבים ישנם,אבל פחתו במידה כזו שהיא לא צריכה שום תרופה משכחת כאבים.

התרופה שאני נותנת לאמא בשלב הזה (בזמן התקף) זה אופטלגין נוזלי. אחרי מתן התרופה אמא רגועה לגמרי ולא כואב לה בכלל.

נמשיך להיות בקשר עם הרופא גסטרו ורופאת המשפחה לפי הצורך.

כמובן שאמא לא זוכרת כלום מכל מה שכתבתי פה.  לא את השהות בבית החולים, ולא את הסיבה.

כל פעם שכואב לה בלבלב…היא חושבת שזו פעם ראשונה.

לפני שבועיים הייתי עם אמא אצל רופא גריאטרי.

הרופא עשה לאמא בדיקת זכרון.   תרגילים ושאלות.

הוא התרשם מאמא ממש לטובה ומהפעם האחרונה שהיתה אצל רופא גריאטרי (לפי כשנתיים ) הוא לא רואה התדרדרות.  המצב שלה סטטי.

נמשיך להיות בקשר איתו לפי בקשתו כל חצי שנה.

הפלטה החדשה,השיניים,  מציקה לאמא מאד בפה.  כל הפה כואב לה, יש גם פצעים ויש גם לחץ על החניכיים.

במשך שבועיים הלכתי עם אמא כל יום למרפאה שיקלו עליה . זה לא נגמר.אמא סבלה ולא אכלה כמו שצריך. לדברי הרופא,זה ייקח כחודש.  אז ויתרנו….בהמלצת אחותי ירדנו מזה. הפלטה הקודמת חזרה לפה והכל בינתיים חזר לסדר היום הרגיל.

אמא אוכלת ללא כאבים וכמובן שכחה בכלל שהיתה לה פלטה אחרת בפה.

היום ה-17 יולי 2016. אני מוסיפה קטע חוויתי ועוצמתי לכולנו.

לאחרונה הנכדים שלי (הנינים של אמא שלי), באים אלינו המון. אפשר להגיד שכמעט כל יום. הגדולים והקטנים. אוכלים ארוחת ערב,מתקלחים,ונשארים לישון אצלינו.

הנין הקטן בן שנה ושמונה חודשים,נקשר לאמא מאד. הוא כל הזמן מחפש את קירבתה. הוא קורה לה בשם שלה כל הזמן.

אמא משחקת איתו בכדור, מראה לו ספרים עם תמונות,משחקת איתו במשחקים והוא מתמוגג.

הוא אוכל ביחד איתה (היא מאכילה אותו) ארוחת ערב והשמחה בבית כפולה ומכופלה.

כשהנין הקטן שלה איתה,לא זוכרים את הדימנציה בכלל. היא לא קיימת.  כלומר,היא קיימת אצל אמא שכל הזמן שואלת אותי אם הילדים אכלו למרות שדקה לפני זה היא בעצמה האכילה את הקטנצ'יק.

זו הדימנציה.לא זוכרים מה שקרה לפני שנייה.

כמעט ערב ראש השנה 2016

אמא קיבלה צמרמורות וחום גבוה. היא בבית חולים מאתמול.

כרגע המצב יציב.

לאמא התגלה סרטן בלבלב עם גרורות לכבד.  השגנו לה קנביס שלא תסבול.

היא עירנית וחיונית ואני מקווה שהיום יחזירו אותנו הביתה שנוכל לחגוג את החג עם המשפחה.

22.12.2016

מאז שאמא מקבלת קנאביס,אין לה כאבים בכלל. נעלמו כלא היו.

אחרי תקופה שאמא ישנה רוב שעות היום והלילה,משהו השתבש לה והיא לא ישנה בכלל . לא ביום ולא בלילה , כבר שבועיים כך. שום כדור שינה וכדורי הרגעה לא עוזרים לה לישון.

אמא מסדרת את החדר שלה בלי סוף. מעבירה דברים מפה לפה ומשם לשם…

היא מחליפה בגדים .  חם לה וקר לה לסירוגין של עשר דקות.

מחוסר תיאבון מוחלט היא הפכה לרעבה בכל שעות היום. בגלל הדימנסיה, היא לא זוכרת שאכלה ממש לפני מספר דקות והיא שוב אוכלת.  כמובן,שאנחנו מנצלים את התקופה הזו לטובה ודואגים שיהיו דברים טובים וטעימים  בבית.

מזה שנתיים שיש לאמא נגעים בגוף שמגרדים לה מאד.  את הנגעים הגדולים מסירים בניתוחי אשפוז יום והטיפול הוא במריחת משחות שלא עוזרות לה.

שבועות היא יושבת ומתגרדת מכף רגל ועד ראש,ומרופא לרופא אין מזור. הרופאים אמרו שזה הגיל ופשוט אין מה לעשות.

לפני שבוע כשהגירודים תכפו והגוף כבר נהיה אדום כולו,החלטתי לעשות מעשה.  הלכנו לרופא עור פרטי במדיקל שעשה פלאים. ניסים…

רקח לה מספר סוגי משחות אחד לבקר ואחד לערב, זריקה אחת לעשרה ימים, כדור נגד גירודים כל יום.

הפלא ופלא.אין גירודים….בכלל……. אני מורחת את אמא בבקר אחרי המקלחת ובערב לפני שהיא הולכת לישון. תענוג. אין אפילו גירודון אחד קטן. העור נרגע וגם אנחנו.

חשבתי לתומי,כמה טוב במקרה הזה….. שיש לאמא דימנסיה והיא לא זוכרת את תקופת הגירודים בכלל.

כל יום היא היתה אומרת לי,דליה,תראי מה יצא לי בגוף,   זה לא היה לי אתמול……ככה מיום ליום היא חשבה שהגירודים זה משהו חדש, ושרדה את היום.

בן אדם אחר שמתגרד ימים שלמים יכול באמת להשתגע.

טוב, כרגע…ברוך שפטרנו.

1.1.2017

עדיין אמא לא ישנה ויש בה אי שקט במשך כל שעות היום והלילה.

היום הבאנו לאמא מטפל אלטרנטיבי שיעשה לה דיקורים ושיאצו.

נקווה שאחרי סדרת הטיפולים אמא תרגיש יותר רגוע ותתחיל לישון.

10.1.2017

אמא מתלוננת על כאבים בלשון ובפה ומתקשה שוב לאכול.

היא לא מוכנה בשום אופן להוריד את השיניים התותבות למספר שעות כדי להרגיע את הפה.

אני מכינה לה אוכל יותר רך ולא מתובל.

אמא כל רגע באה להגיד לי שיש לה כאבים בפה. היא כועסת על כשאני אומרת לה להוריד את השיניים ולתת לפה לנוח.

במשך כל הזמן שאמא איתנו אני לא זוכרת יום שאמא לא התאפרה, התייפיפה. כל בקר אחרי המקלחת היא מרגישה חובה להתאפר.

אני חושבת שהוצאת השיניים מהפה זה קטע לא נוח לה מבחינה אסתטית ולכן ההתנגדות הקשה מצידה.

הטיפולים של הדיקור מתחילים להשפיע על אמא ויש לה יותר שעות שינה במהלך היום והלילה. עדיין לא מסודר,אבל לפחות היא נחה.

היום בבקר במהלך המקלחת היא אמרה לי שהיא היום תמות,שכך היא מרגישה.

שאלתי אותה מה את מרגישה אמא? היא אמרה לי שחולשה מאד גדולה ועייפות קשה.

העיניים שלה דהויות.

אמא מחפשת את הקירבה שלנו יותר ויותר. ברגע שהיא שומעת שאני במטבח או מסתובבת בבית,היא תוך שניה מגיעה.

24/1/17

דרור בעלי אושפז בבית חולים בגלל קשיי נשימה. בבדיקות הראשונות גילו מים מתחת לריאות. במשך הימים הקרובים נדע מה המצב.

לאמא קשה מאד ששנינו לא בבית איתה.

אני נמצאת כל היום לידו בבית חולים.

היא מודאגת מאד ולא מפסיקה לשאול עלינו.

אתמול בערב אחותי באה לישון עם אמא כדי שאוכל לישון לילה אחד שלם רצוף ללא הפרעות.

פברואר 2017

שלב האלימות התחיל.

התפרצויות זעם קולניות עד היסטריה.זה קורה בזמן מתן תרופות, בזמן שעוזרים לה להתלבש, בזמן שעוזרים לה בכל דבר שהיא צריכה עזרה. תבינו, אמא שלי האמא הכי רגועה בעולם,הכי הגיונית שיש,הכי אופטימית שיש. ההתפרצויות האלה זו לא היא. זה הזוי.

אחרי ההתפרצות כדקה או שתיים אני שואלת אותה אמא, למה ככה? היא שואלת אותי בתמימות ככה איך? אני עונה לה בעדינות שהיא מעליבה אותי ואת המטפלת והיא לא מאמינה לי. היא לא זוכרת בכלל. נמחק.


בקר,אני נוסעת לדרור . העיניים שלי אדומות דם, אני עייפה ודואגת כל כך.

יום חמישי אבחנה אחרי בדיקות:    דרור יעבור צינתור. חייב להישאר באשפוז.   מקווים לטוב.

אמא לא מפסיקה לשאול על דרור .אין לה מנוחה ורוגע מאז שאושפז. דואגת ברמות על.

דרור מדבר איתה בטלפון אבל בגלל הדימנסיה היא לא זוכרת.

ביומיים האחרונים, אחותי באה לישון עם אמא כדי שאני אוכל לישון קצת.

אנחנו בדילמה….מדברות וחושבות מה לעשות ומה יהיה?

אולי מטפלת לאמא לכל הלילה .     אני תשושה…..אחותי תשושה.

——————————————–בגלל:

אי שקט מוחלט בלילות ללא שינה,

אנחות,בכי.

צריכה עזרה לשירותים נוטה ליפול . החודש נפלה כ-5 פעמים וקשה מאד להרים אותה. אני קוראת בלילה לבן שלי.

כפות רגליים מנופחות.

בריחת שתן תוך כדי הליכה לשירותים

שיעול טורדני לפעמים של מספר שעות רצוף (ברונכיט ספסטית)

מבקשת להוריד ולהלביש בגדים כל שתי דקות. חם לה קר לה…..לא מסוגלת לבד….

הליכה חסרת תכלית בבית הלוך וחזור.

בעיקר פותחת וסוגרת את המקרר ללא תכלית.

לוקחת כוס מים ושמה בחדר ושוב חוזרת לקחת מים ושמה עוד כוס בחדר.(למרות שיש לה מים ליד המיטה)

שינה טרופה בישיבה שפופה עם פחד מתמיד מנפילה. נפלה ושברה את השיניים התותבות.

לא מסוגלת לשכב דקה במנוחה. קמה ומסדרת את המיטה ללא הפסקה.מוסיפה שמיכות ומורידה שמיכות….יכולה שעות להתעסק בזה….

גם אם אני מסדרת לה את המיטה הכל מבולגן תוך שניה.

אתר האוכל שלי (טועמים במטבח עם פירגה) מוזנח. אין לי זמן.קודם אמא…..קודם דרור….סליחה מכולם.

השעה 2 בלילה. אחותי עם אמא בחדר סמוך.  שומעת בלאגן….אנסה קצת לישון.לילה טוב.

אחרי התדרדרות מהירה,בדיקות וצינתור….דרור בעלי עבר אתמול בצהריים ניתוח דחוף למעקפים ניתוח מורכב וקשה .עדיין מורדם ומונשם בטיפול נמרץ. הלב חלש כל כך.

אחותי לקחה את אמא לראש פנה. אבל היא רוצה לחזור הביתה אלי ואל דרור למשענת הקבועה שלה.

קשה להסביר לאמא את המצב ,מפחדים מאד שאם היא תדע יהיה נורא.

קשה לה לאחותי. אמא לא שקטה וכל התסמינים נעשים יותר תכופים וקשים. אין רגע דל איתה והלחץ לשמור עליה כל דקה הולך וגובר וגובה מאיתנו מחיר קשה מנשוא.

מחפשים לאמא עובדת זרה (מטפלת) ובגלל המצב של דרור מחפשים לה גם דירה לידי.

התכנית שאמא תגור עם המטפלת בדירה משלה לידי.

מקווים שביום ראשון כבר תהיה מטפלת עובדת זרה.

בהתחלה נהיה עם אמא ועם המטפלת כל הזמן עד ואם שיתרגלו אחת לשניה. כמובן שהתקופה הראשונה תהיה אצלי בבית.

בטוח שלכולנו התקופה הזו קשה מנשוא.

אני כל היום בבית חולים מודאגת . מה יהיה?

הילדים שלי איתי כל הזמן. לא עוזבים אותי לשנייה.

ביחד הרבה יותר קל לנו להתמודד.

מחר עוד יום קריטי בטיפול נמרץ. מקווה לטוב.

יצאנו מטיפול נמרץ.עוד מחובר לבלון של המדדים.

כל הזמן אומרים לנו שהמצב יציב וקריטי עדיין.

אמא תיכף חוזרת אלי הביתה.היא לא מוצאת את עצמה בשום מקום. האחים שלי יהיו איתה בתקופה הקשה הזו.

יש כבר עובדת זרה שתתחיל לתמוך בה ביום ראשון בבקר.

הלוואי שיהיה טוב ושכולם יהיו בריאים ונחזור לשיגרה.

יש עשרות ברכות באתר שלי. אני מקווה שהברכות שלכם יעזרו לבעלי להחלים.

תודה לכולכם ומאחלת לכולכם בריאות ואריכות ימים טובה ומאושרת.

תיכף נכנסת שבת. דרור לבד בטיפול נמרץ.כמה עצוב.

דרור עבר את הניתוח ועבר להתאוששות. אחרי יום שלחו אותנו לבית החלמה בבת ים בגלל זיהום שהתפשט בחדר ההתאוששות בבית חולים.

פחד מות.

אנחנו בבית מאתמול.  פתאום החלו כאבים במפשעה במקום של הצינתור מלפני שבועיים.

הזמנו רופא הביתה.

קיבל אנטיביוטיקה בכדורים והפניה לדופלר אולטרהסאונד.

דרור חלש מאד.זקוק לעזרה כמעט בכל.הלבשה,רחצה,קימה ישיבה והליכה.

העובדת הזרה שהיתה עם אמא התפטרה באופן פתאומי היום בבקר (יום שבת) היא לא הכילה את התגובות הלא צפויות של אמא והתזזיות שלה. אין לאמא רגע דל של פעילות. אם זה להתלבש ולהתפשט כל רגע בגד אחר.

מגרד לה,שורף לה כואב לה…..כל רגע פותחת את המקרר ומה שיש אוכלת.

נתקפת בשיעולים של 3 שעות עד חנק.

אני באמת מתוסכלת למרות שהאחים שלי לא עוזבים אותנו אפילו לדקה.

הם כל הזמן איתי מסביב לשעון.

כולנו יושבים וחושבים מה עוד עושים שלא עשינו?

דרור אושפז שוב. הכאבים במפשעה התגברו. במקום של הבלון קיבל דלקת. הטיפול אנטיביוטיקה לוריד.

אחרי יממה במחלקה לב חזה,נאמר לנו ליש בסך הכל הצטברות של דם כמו במקום שלוקחים בדיקת דם מהוריד ביד וזה צריך להיספג לאט לאט וכך גם הכאב ייעלם.

הבקר הכאב פחת.ואולי באמת דרור בדרך להחלמה. בעוד יומיים מוציאים את התפרים.

מחפשים לאמא דירה להשכרה קרוב אלי ומטפלת חדשה. הכוונה ,שאמא והמטפלת יגורו בבית משלהן סמוך אלי. אנחנו חושבים שזה פתרון טוב לנו. לאמא לא  ברור אם זה טוב או לא.

הלילה אמא קיבלה כדור שינה חדש. הרופאה אמרה שזה כדור חזק.

נראה איך יעבור הלילה.

אחותי ישנה עם אמא כדי שלי יהיה כח לדרור.

בצהריים אמורה להגיע המטפלת החדשה שנייה במספר. שאלוהים יתן לה כח להתמודד. הלוואי.

15.2.17

אתמול הגיעה מטפלת מקסימה. נראה חיבור במיידי.

היא מתאקלמת ואנחנו כל חמשת האחים ישבנו בארומה לסכם ולהחליט מה נעשה עם אמא שיהיה לה הטוב ביותר,הנוח ביותר ולא מטלטל מדי.

החלטנו שניקח את הדירה להשכרה דירה מרווחת 1/2 3 חדרים ,אחרי תמ"א , משופצת. יש מעלית.יש מרפסת.

אחותי תרהט את הדירה ותקנה את כל הפיצ'יפקעס שצריך.

והעיקר,שהדירה  ממש קרובה אלי. מספר דקות הליכה.

נמשיך להתנהל כרגיל רק שאת מרכז הבית נעביר לבית של אמא. הנכדים והנינים יבואו לשם לעיתים קרובות יותר.

אנחנו מדי פעם נישן בבית של אמא שתרגיש קרובה. נבלה ונטייל ביחד  (כמובן אחרי שדרור יחלים מניתוח הלב שעבר.)

המטפלת מגי  אמרה לנו שמנסיון,אם אמא לא ישנה בלילות,אין טעם לתת לה כדורי שינה שזה עושה לה לא טוב.

הלילה לא נתנו לאמא את כדורי השינה והיא ישנה בישיבה אמנם, אבל ישנה קצת יותר טוב.

ניישם מספר ימים ונראה.

זה נורא שאמא נרדמת בישיבה.היא לא מסוגלת לשכב. אין לנו מושג למה. היא ישנה הרבה על הכורסאות הגדולות בסלון. זה נוח לה יותר.

עבר יום והמטפלת נכנסה לי ללב. פשוט מקסימה. הלוואי שתישאר עם אמא ושאמא תהנה בחברתה.

בעוד מספר ימים,אחרי התאקלמות, אמא תעבור לגור לבד עם המטפלת.

כל כך מרגש אותי. מפחיד אותי. אני סקרנית לדעת מה אמא מרגישה וחושבת עלי ועל דרור שעשינו צעד כזה.

האחים שלי מדברים איתה ומסבירים לה את המצב ולמה החלטנו לעשות את הצעד הנועז הזה.

אמא מקבלת כל הזמן מסרים מכולנו שלא נעזוב אותה רגע לבד ונמשיך להיות איתה כל הזמן,לדאוג לה, לחבק אותה ולתת לה הרגשה שהיא עדיין חשובה לנו הכי בעולם.

אני פחות בתמונה. בעיקר מטפלת בדרור וצמודה אליו 24/7. קשה לי להסתכל לאמא בעיניים.הדמעות כל הזמן צצות מבלי לשים לב.   חנק כזה.

אמא מבינה את המסרים שלנו באותו רגע כשמספרים לה ומיד שוכחת בגלל הדימנסיה. הראש שלה לא כל כך בעניינים הבוערים.  יש לה בעיקר חיים משלה.

בנוסף לכל יש לי התעוררות בברך מדלקת הפרקים שאני סובלת ממנה כ-8 שנים.  כמעט לא יכולה ללכת ונאנחת מכאבים.

עשיתי צילום ואולטרה סאונד. יש לי תור לאורטופד מומחה.שיראה את הצילומים וימצא לי מזור.

אני כבר אחרי ביקור אצל אורטופד מומחה לגפיים. קיבלתי זריקה בברך ופלאי פלאים,הברך הבריאה אחרי חודש של סיוטים.עברו רק כמה שעות,לא יאומן. אני הולכת ומכופפת את הברך. חלום ..חלום..שימשיך כך. הולך להיות לי לילה סבבה.חייב.


הבית מלא אורחים מאז שדרור חזר מבית חולים.טוב שיש לי עוד כמה ימים את מגי המטפלת המקסימה של אמא שעוזרת לי הרבה.

אחותי הזמינה את טלי לדובב את אמא. טלי היא בחורה שכותבת ספרים על חיים של אחרים.

יהיה לאמא ספר על החיים שלה מילדות ועד כה.

טלי מדובבת את אמא ואמא זוכרת המון ומספרת סיפורים לרוב. אנחנו נעזרים בזכרונות שלנו מילדות ומסיפורים של קרובי משפחה ומרחיבים את היריעה. השבוע אוציא את האלבומים וננבור בנבכי החיים שלה ושלנו.  נאסוף חומרים.

יש המון זכרונות .  רוצים שהכל יהיה בספר.

לאמא 5 ילדים,תתארו לכם כמה חומר נאסף מכל ילד .

לאמא היו חיים שאפשר לכתוב טלנובלה. חיים מרגשים מאד ומלאי תהפוכות.  הכל יהיה מתועד בספר.יהיו סיפורים , תמונות מחיים שלמים.  כמה מרגש.

אמא סובלת שנים מברונכיט ספסטית. יש לה התקפות שיעול. לאחרונה בגלל המתח שנוצר,ההתקפות החמירו מאד. אתמול היו לה 3 התקפות שיעול שנמשכו כל אחת למעלה משעה.

הלילה אמא לא עצמה עין.

יום חמישי, דרורי בבית . היום בבקר נסענו לבית חולים. הורידו תפרים מהחזה ומהרגלים. דרור חלש, אבל מאושר שהוא כבר בבית.

כיוון שיש לו כאבים במפשעה ועדיין לא יכול ללכת,קיבלנו חוברת עם 12 תרגילים בישיבה חלק תרגילי נשימה וחלק תרגילים לגפיים ולראש.

מתחילים ליישם שיבריא מהר.

יש המון מבקרים משפחה,חברים.הבית תוסס ומלא שמחה.

מגי המטפלת חלק מהבית.נכנסה לי ללב.אני כל היום מחבקת אותה,אי אפשר אחרת,היא פשוט מהממת. שתינו דומעות רוב שעות היום משמחה שהיא מצאה בית חם ואוהב ואני מצאתי חברה ואחות.

כל בני הבית שלי ממש  אוהבים אותה.

אנחנו מרהטים לאמא את הדירה שאליה היא תעבור עם המטפלת.משיבים את התמונות שהיו על הקירות,את העבודות שלה מהמועדון מזמנים יותר טובים.

חלק מהריהוט שלה שהיא כל כך אוהבת, חלק מהאביזרים במטבח שיש לה אותם כבר 70 שנה.

נעשה לה כל כך טוב שהיא לא תחשוב לרגע על הצעד הנועז שעשינו.

אנחנו נעביר את מרכז הביקורים לבית שלה. יש שם סלון גדול ומרפסת ענקית. נוכל לבלות ולהשאר אפילו לישון בתקופה הראשונה.

אני עם מועקה בלב,אבל אופטימית.חייב להיות טוב, חייבים לעבור את התקופה הקשה שנקלענו אליה.

היום בגלל האורחים הרבים אמא לא ישנה כל היום והיה לה כיף.

עכשיו היא נכנסה למיטה לישון. שמתי לה ויוה בטלויזיה. פעם היא ראתה ויוה 24/7 .

נראה שהיא מתעניינת ורואה בשקט. איזה כיף.

יהיה נס אם היא תישן הלילה במיטה שלה רגועה.

אגב, בהוראה של רופא  במקום כדורי שינה,נותנים לה כדור אחד של טלפסט שהוא כדור אנטי אלרגי.

בתקווה שירגיע לה את השיעול והגירודים. נותנים את הכדור חצי שעה לפני השינה כי הוא גם מרדים.

מחר יום שישי.הבנות שלי באות בבקר להכין את השבת.

התכנית , אם יהיה יפה, שהמטפלת מגי עם אמא אני ובר הקטן (בן שנה) נלך לשבת בבית קפה לנוח קצת.כשנבוא בצהריים הכל כבר יהיה מוכן,מבושל, מבריק לקבל את השבת.

אולי יהיה לילה מושלם,מי יודע? נכנסת למיטה.לילה טוב.

אז אמא לא נרדמה לרגע. סידרה כל הלילה את השמיכות במיטה.

שמתי לה שמיכת פוך חמה מאד. אולי אם לא יהיו לה 2 -3 שמיכות לסדר היא תסתדר עם השמיכה החמה הזו ותרדם בשלווה.  ננסה הלילה.

הלכנו עם אמא לעיר עם המטפלת והבנות שלי. יום יפה שמשי,שתינו קפה ואכלנו עוגה וטיילנו בעיר.

קניתי למגי המטפלת בגדים ונעלים. עושה לי טוב.אני בטוחה שגם לה.

אמא מתחילה לדבר על הדירה החדשה.  צריך לקחת דברים.היא אומרת שלא נשכח כלום. שיהיה לה הכל.

היום היא אמרה לי שהיא לא תבשל לה אוכל,כי היא לא זוכרת איך לבשל ומה יהיה אם היא תהיה רעבה. כמובן שהרגעתי אותה שהמטפלת תכין אוכל ותדאג לה לכל צרכיה. אמא שוכחת מהר מה שאומרים לה,מודאגת מאד וחוזרת שוב ושוב על השאלות שמטרידות אותה.

צריך המון סבלנות לענות שוב ושוב את אותן התשובות.

יש בעיה עם התרופות שלה. היא לא מוכנה לקבל תרופות ממגי המטפלת ואומרת שאני אתן לה. בימים הקרובים שאמא אצלי, רק מגי תתן לה את התרופות כדי שהיא תתרגל אליה. אמא אפילו אגרסיבית אליה ודוחפת לה את היד שהיא לא רוצה. היא שואלת מה זה. זה לא עושה לי טוב היא אומרת,אני רוצה להקיא.

מגי נלחצת ולא נותנת לה את התרופות.   צריך סבלנות סבלנות סבלנות…זו מילת  המפתח לכולנו.

מגי ניקתה את הדירה החדשה.דירה יפה,גדולה,מרווחת,נוחה. הדירה עדיין ריקה,כי רק השבוע נתחיל להעביר את החפצים,אבל אחותי כבר שמה מסביב לכל המרפסת מלא אדניות עם פרחים צבעוניים ונפלאים.

כשלקחתי את אמא לגור אצלי לפני מספר שנים,הבאתי את כל הדברים שהיא אוהבת,אפילו כלי מטבח שהיא השתמשה בהם עשרות שנים. כל מיני מזכרות. אני אורזת הכל בקרטונים והלב נחמץ.

אני והאחים שלי בטוחים שאנחנו עושים את הצעד הנכון בשבילה. כרגע זה נראה קשה ואפילו מבחינתי אכזרי, אבל לטווח היותר ארוך,יהיה טוב. תהיה נוחיות ורווחה לכולנו.

הלילה קראתי את מאות התגובות שלכם על הסיפור שלנו.

שתדעו,שאני מתחזקת מאד מהמסר שאתם מעבירים לי. העידוד, המילים החמות,החיבוקים,אין דברים כאלה.

יש משפחות שכותבות לי שהם חווים את אותם החוויות והפחד משתק אותם.

אני מניחה שמשהו מהעתיד הצפוי למשפחות האלה,נכתב פה מעומק ליבי. בהתחלה, הכל נראה רגיל,אפילו שיש פה ושם נפילות, צוחקים ומעבירים הכל בהומור. לאמא לא נתנו להרגיש שהיא חולה. תמיד צחקנו ביחד על ה"טעויות" שלה. למזלינו, אמא ניחנה בחוש הומור טבעי וזורם,שאפילו היום אנחנו נופלים מהמשפטים המצחיקים שלה, כמובן,בימים הטובים יותר.

פברואר 2017

דרור לא מתאושש מהניתוח, אני חרדה לו מאד. הוא לא מסוגל לעמוד או ללכת וחלש מאד.

הבקר,הבן שלי יקח אותו לרופא משפחה שיראה מה קורה ומה ניתן לעשות. הצלקות החיצוניות הגלידו יפה.  הצלקות הפנימיות מהניתוח עדיין לא.

דרור מלא חרדות ואי שקט,צריך אותי כל הזמן לידו.הוא פוחד להיות לבד. כפות הרגליים שלו נפוכות מאד.  קשה לו אפילו לדבר בטלפון .  אני עונה לכל השיחות.

מתכננים לאמא יום הולדת בביתן אהרון עם שירים עבריים,ארוחת מלכים .

בחיק כל המשפחה והחברים .

ב-24.3. אמא תהיה בת 90

היום אמא עוברת דירה,כיוון שיום חמישי היום ומגי יוצאת לשישי שבת אפטר,אמא תהיה אצלי השבת.

היום מעבירים את התכולה שנמצאת אצלי בבית.  אחותי ומגי המטפלת יסדרו הכל בארונות.

אנחנו נביא את אמא לראות את הבית רק כשהכל יהיה מסודר טיפ טופ . גם ככה,היא כל הזמן מוטרדת ושואלת המון שאלות.

היא נזכרת בפרטים ובאביזרים שהיו לה בבית מלפני שנים ושואלת עליהם. פתאום היא רוצה את הכל.

היא שואלת איך היא תנהל חשבון בנק לבד? איך היא תלך לסופר לבד? איך היא תלך לסידורים ולקניות לבד? איך היא תבשל לבד? הכל מטריד אותה והיא שואלת את השאלות הלוך וחזור עשרות פעמים ביום.

אמא קולטת באותו רגע כשמסבירים לה שמגי תעשה את הכל ואנחנו כל הזמן סביבה, אבל שוכחת תוך כדי הסבר במה מדובר. זה קשה מאד לחזור על התשובות ולתת לה בטחון שהכל בסדר.

רק הזמן יעשה את שלו.

הכאבים בברך שלי חזרו ומטרידים אותי מאד. היה לי לילה קשה מנשוא . דרור לא עצמאי בכלל אחרי הניתוח ודורש כל הזמן עזרה ותשומת לב.

הברך שלי כואבת כל כך,נפוכה והתעקמה. הרופא שלח אותי דחוף לMRI

אסור לי להיות חולה עכשיו אני חייבת להיות עם דרור. אתמול פעם ראשונה הוא יצא מהבית נתמך ע"י אחיו. מחר הבן שלי יקח אותו לבדוק את הברזל בדם.

אמא מאורגנת בבית החלומות שעשינו לה. ממש בית חלומות.מאובזר ומתוקתק. מגי והיא נקשרו זו לזו מאד. למגי יש חדר גדול משלה . גם לאמא יש חדר גדול מאד עם חלון גדול שהשמש מחממת כל היום היום את המיטה.

השבוע נחגוג למגי יום הולדת ונשמח אותה. כל המשפחה תהיה ונקנה לה המון מתנות.

אנחנו לא עוזבים את אמא רגע לבד ובנוסף למגי כל הזמן סביב לשעון אנחנו סביבה. גם ישנים שם.

הנכדים הקטנים באים אליה. מארגנים פינת משחקים גדולה במרפסת. יש מרפסת מרווחת ומקורה.

אני מקווה שמחר אני כבר אראה את הדירה של הבן שלי.  הוא עבר לפני שבועיים ועוד לא יצא לי ולדרור לראות את הבית.  לפי הסיפורים,בית חלומות.

בעיקר אני שמחה שהילדים סוף סוף נחים ומאושרים בבית משלהם. 6 שנים הם חיכו לפרוייקט .

הילדים התרגלו מהר לבית. אושר גדול.

עוד לילה ועוד לילה ועוד לילה,הלילות עוברים ואמא לא ישנה.האי שקט נמשך. השבוע יש לאמא תור לרופא גריאטרי מומחה לבעיות שינה של קשישים.

אולי יבוא לה מזור.

אמא מתרגלת לדירה החדשה שלה. כשהיא באה אלי היא לא זוכרת את הבית ושהיא גרה פה אי פעם.

מה שהיא זוכרת,זה את ההמולה שהיתה תמיד בבית. חברים,משפחה,תמיד הבית היה מלא באנשים.

אצלינו שקט,כך היא אומרת. היא לא זוכרת שיום יום באים אליה. היא לא זוכרת מי היה ומתי בא.

הכל נמחק לה.

אתמול, אחותי לקחה את אמא לרופא גריאטרי עצמאי.  אחרי סקירת כל התיק שלה,הוא אמר שהדבר היחידי שירגיע אותה זה קודיאין.

אחותי אמרה שנחכה ובינתיים היא קנתה מבית מרקחת כדורים הומאופטיים. טבעיים. אולי הם יעשו את העבודה.

רק אם לא תהיה ברירה נתחיל קודיאין.

הימים עוברים לאט. כולנו זקוקים להחלמה. דרור בעלי, אמא שלי ואני. הרגל שלי לא בסדר בגלל דלקת הפרקים.הטיפול הביולוגי מפסיק לעזור לי. בMRI רואים 2 קרעי מיניסקוס, סינוביה ונוזלים רבים.

דרור מחלים לאט. קיבל אתמול בפעם הראשונה עירוי ברזל. נראה איך יגיב אחרי הסדרה של העירויים שתמשך כחודש חודש וחצי.

דרור התחיל היום גם פיזיוטרפיה בבית. סדרת תרגילים לחיזוק הגפיים.

אמא בסדר למעט הזמן שהיא צריכה לקחת כדורים. היא מאד אגרסיבית,מדברת לא יפה, מעליבה,יורקת את התרופה לכיור ודוחפת את הכפית לפה של המטפלת שלה.

אמא צועקת בקולי קולות שהיא רוצה למות.     לצערינו, הכל מתקדם בדיוק כפי שכתוב בספרים על הדימנסיה.

אבל באמת,למעט זה,היא נחמדה והכל סבבה.  אנחנו מתקדמים ביחד איתה וזורמים איתה. מנסים לגמד את התופעה בהומור. למזלינו, יש לאמא חוש הומור תמידי שמלווה אותה עד היום. היום זה יותר להתגוננות על מצבה, אבל עדיין הומור שמור.

מחר ב24.3 אמא תהיה בת 90. בעוד שבוע נחגוג לה יום הולדת . כפי שכבר כתבתי….אחותי דורית אירגנה לה מסיבה מאד גדולה עם כל המשפחה והחברים.

את הקודיאין אמא מקבלת רק בזמן התקף שיעול שהולך ופוחת. אחרי כדור אחד השיעול נעלם. במקביל ממשיכים את התרופה ההומאופטית .

זוכרים את טלי,שכותבת על אמא ספר?  טלי מארגנת את כל החומר שאספנו לה עד עכשיו. היא תמשיך בקרוב ….

מרץ 2017

התחיל שלב האגרסיביות.  הפעם מוחשי יותר,קיצון יותר. לעיתים קרובות יותר.

בעיקר כשנותנים לאמא תרופות, מנסים לעזור לה להתלבש או להתרחץ, או כל דבר שדורש שיגעו בה לצורך תמיכה.

היא לא נותנת ,צועקת בקולי קולות,צועקת שאנחנו הורגים אותה,ובמקביל שהיא רוצה למוווווווווות. היא מושכת את מילה למוווווות בצרחה לא אנושית.

מסכנה המטפלת.  מצב לא נעים בכלל. לא יודעים למה לצפות,חוששים מהתגובה הלא צפויה.

סיכמתי עם המטפלת שתביא את אמא אלי כל יום לפני הצהריים,אני והמטפלת נכין משהו לאכול ושנאכל פה אצלינו ביחד. איכשהוא זה גם מעביר לה ולנו את היום. או חלק מהיום.

אחרי ההתפרצות,אני שואלת את אמא, אמא למה ככה?     והיא שואלת אותי איך ככה?

אני אומרת לה שלא נעים לי שהיא צועקת ומתפרצת עלי,היא כמובן לא מאמינה לי ולא זוכרת כלום למרות שזה קרה ממש פה ממש לפני שניות ספורות.

הזוי….אני אומרת….הזוי….

אני סובלת מאד מדלקת הפרקים. שום טיפול לא עוזר. אני כל יומיים בבית חולים. אולי ניתוח?  אולי להחיל קנאביס? אולי…אולי….גם הרופאים לא בטוחים מה טוב בשבילי. הרגל בשלה,לא מתרצה מכלום.אני צולעת והכאבים,באמת כבר בלתי נסבלים. אני חייבת שיחליטו מה לעשות,ככה לא אפשרי ולא נכון להמשיך,זה לא צודק.

מחר שוב אני בבית חולים שיבא…נראה מה ילד יום.

דרור בעלי מתאושש. איזה כיף. יש גם דברים טובים במרחק הליכה….

היום קמתי בבקר עם געגוע חזק לאחותי הקטנה. (היא גדולה, כבר סבתא אבל בשבילי תמיד אחות קטנה)

כל הבקר חשבתי שאני רוצה את החיבוק החם והטוב שלה.

בצהריים כשנחתי עם קרח על הרגל,מנסה להתאושש ולנוח מהכאבים,פתאום נפתחה הדלת והראש של אחותי הציץ פנימה.

כמה התחבקנו….ואואואואואואו.  הבקשות הקטנות האלו כשהן מתגשמות,זה העולם כולו. כמה אני אוהבת את המשפחה שלי.

חזרתי מהפרופסור שלי בשיבא, עם תובנות לגבי הקנאביס (שכל כך רציתי) ובניתי עליו שאתחיל לחיות חיים חשוכי כאב .

אז הסוד טמון בכמות התרופות "החזקות" שהגוף מקבל במשך כמה שנים. איך הוא מגיב? רק אחרי שהגוף מקבל את כל התרופות האלה ולא מגיב אליהן,יש אפשרות להתחיל לחשוב על קנאביס.. התהליך עוד רחוק….רחוק….

מתחילה עם כדורי ליריקה. מקווה לטוב.

אמא מקבלת את הקנאביס שלה עם כמות זעירה של אוכל וכך אין התפרצויות זעם על המטפלת ועלי. נראה שמצאנו את הפיתרון. היא אפילו לא יודעת שאנחנו "מחביאות" לה את הטיפות בתוך האוכל……נפלא.

חג פסח 2017

באחד מימי החג, אמרתי לחזי אחי הצעיר שיטלפן לאחיו הגדול (אחינו) לבוא אלינו לשתות קפה.

אמא שאלה את חזי איזה אח גדול יש לך?

חזי ענה לה :  ישראל, הבן שלך, אמא ענתה לו שהיא לא יודעת שיש לחזי אח גדול.

נבהלתי, אבל אני צריכה להיות מוכנה להחמרת המחלה של אמא.

לאמא יש כתם ענק ואדום עם גושים ברגל. הזמנתי שוב תור לרופא עור.

היא לא מפסיקה להתגרד בכל הגוף. פשוט נורא ואנחנו חסרי אונים.

יוני 2017

אחותי איריס שהיא משוררת וסופרת כותבת שיר ביום הולדת של אמא.

יום הולדת שהיה כבר בגיל 87.

השיר ילווה כנראה את הספר שאנחנו כותבים על אמא. ספר שיספר את סיפור החיים של אמא על שושלתה.

אמא שלנו – אביבה גולדשטיין בת 87

בְּאַדְמוֹת רֹאשׁ פִּנָּה

בֵּין עֲצֵי שָׁקֵד רַבִּים

פָּרְחָה כִּשְׁקֵדִיָּה יְחִידָה,

עוֹמֶדֶת אִתָּן,

גֵּאָה מִכֻּלָּם, יָפָה מִכֻּלָּם

וְשָׁלְחָה – עִם עֵץ הַשָּׂדֶה שֶׁאִתָּהּ,

אֵיתָן לֹא פָּחוֹת וְקָשׁוּחַ –

חֲמִשָּׁה עֲנָפִים

גֵּאִים וְיָפִים,

נְצָרִים לְתִפְאֶרֶת,

וְכָל בַּד מְצַמֵּחַ עָנָף מִשֶּׁלּוֹ;

שֶׁלּוּחוֹת אֵין-סְפֹר לַמֶּרְחָב הַפָּתוּחַ,

כִּבְרַת אֶרֶץ רַבָּה, עֲטוּפָה בְּהַבְלָהּ שֶׁל הָאֵם,

וּבִנְשִׁימָתָהּ מַרְעִיפָה

חֹם וְחָכְמָה, אַהֲבָה עַד עוֹלָם.

———————————————————————————–

אנחנו בשגרה של ימים טובים ופחות טובים.

צריך לאמא המון סבלנות. מגי המטפלת של אמא לוקחת את הדברים די קשה. אמא מעליבה ופוגעת, שלא במזיד, בגלל המחלה. כמובן שהיא לא תזכור כלום אם נגיד לה שההתנהגות שלה פוגענית.  במחלה הזו אין בושה ואין מחסום לפה. מה שהמוח אומר לעשות או להגיד זה נכון מבחינתה.

זה שלב שצריך להתמודד איתו. לקבל אותו.

כרגע לאמא אין כמעט כאבים. יש לה קצת גירודים ברגליים שהטיפול די עוזר.

חשוב לי לציין שעם כל זאת, אמא עדיין מאד מטופחת בזכות עצמה. היא לא תצא מהבית בלי לשים אודם ולהצטבע בטוב טעם.

חשוב לה שיהיה לק על הציפורניים חלק ויפה ואדום כמו שתמיד היה.

החלק הזה של הטיפוח נטבע בה מילדות והוא חזק מהמחלה.

דברים שאמא אומרת לנו או מבקשת. דברים שכבר שנים לא זכרה להגיד אותם או ליישם אותם.

ללכת לקולנוע או להצגה.

ללכת לים

רוצה נהג צמוד שכשיתחשק לה לצאת מהבית הוא ייקח אותה לאן שהיא רוצה.

רוצה לטייל.

רוצה לבנק לבדוק כמה כסף יש לה

כל הזמן היא שואלת אם יש לה כסף

רוצה חברות שיבואו לקחת אותה לבתי קפה.

רוצה לדבר.

אז מכל זה מה שאפשר אנחנו דואגים לבצע. כמו לקחת אותה לקולנוע. קצת לטייל, לבתי קפה.

המשפחה הקרובה, אני האחים שלי והנכדים כל הזמן סביבה.

בסופי שבוע מגי המטפלת של אמא בחופש ,שישי שבת.

אמא תמיד נשארת איתנו. אחד מחמשת הילדים תמיד איתה ביום ובלילה.

ודבר שלא מובן מאליו זה, שאמא זוכרת את כולנו. גם בשמות. גם את הקטנים. שואלת ודואגת ויודעת מי בהריון, מי חולה , מי בחו"ל. היא ממש בעניינים.

אבל לא הכל היא זוכרת.  אמא נפלה על היד לפני כשבועיים וכל הזרוע נצטבעה באדום בצבע סלק.

אמא שואלת עשרות פעמים ביום ממה זה.   כמה שנגיד לה שהיא נפלה ושזה מהמכה, היא לא זוכרת.

השבוע ראינו עם אמא תכנית בטלוויזיה ודיברו על אלצהיימר ודימנציה.  אמא שאלה אותי אם יש לה . כמובן שאמרתי לה שאין אצלינו במשפחה. היא אמרה לי שהיא לא זוכרת הכל, אבל היא שמחה שזה לא אלצהיימר. כמובן,שאמא לא מודעת למצב שלה. לגביה, מבחינתה,היא בריאה לגמרי.

לפני חודש טרגדיה חדשה.

לפני חודש, שבת בבקר , אמא אצלי על הספה נחה בשלווה. לפתע קמה והתלוננה על זה שהעור ברגל כואב לה. אחי שהיה אצלי ואני ניסינו להרגיע אותה, שאין לה כלום ושיעבור… אמא שוב ניסתה לשים את הראש ולנוח לפי בקשתינו, ושוב, אחרי כמה דקות קמה ואמרה שהכאב יותר חזק ממה שהיה קודם. העור ברגל כואב לה. ראינו שהיא סובלת מאד,אז הזמנו רופא. רופא אמור היה להגיע תוך 3 שעות. בינתיים אחרי חצי שעה אמא כבר לא יכלה לשאת את הכאב ונהייתה חיוורת והתחילו קשיי נשימה. ביטלתי את הרופא והזמנתי אמבולנס. תוך דקות ספורות הגיע אמבולנס שבדק את אמא ואמרו שצריך טיפול נמרץ. ניסו להנשים אותה והיא קרעה את הצינור של ההנשמה. היא רק רצתה לנשום ושהכאב החזק ייעלם. היו לה כאבים איומים.

אחי נסע איתה לבית חולים שם מיד שמו לה חמצן ונתנו אנטיביוטיקה כי זה נראה להם כמו חיידק טורף.

אחרי מספר שעות הרגל נהייתה אדומה סגולה ויצאו מורסות. מורסה אחת התחילה להפריש מוגלה.

אמא סבלה נורא. רצתה לגרד ולא יכלה. הכאב לא הרפה למרות משככי הכאבים שקיבלה.

אחרי 3 ימי סבל שלחו את אמא הביתה להמשך טיפול בקהילה. המשך אנטיביוטיקה. אמא המשיכה לגרד ויצאו עוד מורסות עם מוגלה.   אמא לא יכולה לדרוך על הרגל.

הזמנו כסא גלגלים.  כסא לרחצה.  חזרנו לטיטולים.

בעצתו של חבר לקחנו את אמא למרכז ההוסקולרי ברעננה.  אחרי מספר ימים של טיפול בגז אוזון, תחבושות אנטיביוטיות לא נראה שיותר טוב. אחרי דקה שאמא בבית,היא תולשת את התחבושות והרגל שוב גלויה.

28.7.2017

אתמול בבקר לקחנו את אמא לבית חולים שיבא.  עוד במיון עשו לה דופלר ואולטרה סאונד ולקחו תרביות..

הדופלר הראה שאין חסימות ואין טרומבוזה.

שם המחלה :  צלוליטיס חיידקי.

אמא התאשפזה במחלקה פנימית בתל השומר ומנסים לעזור לה. היא באי שקט רוב הזמן. כואב לה ומגרד לה.   אמא לא זוכרת מה שיש לה וחושבת שהפצעים ברגל התחילו ממש עכשיו. אין לה תחושת זמן.

היא כל הזמן אומרת לנו שנראה מה קרה לה ושואלת ממה זה בא.

אני חושבת שהדימנסיה שלה במצב הזה זו מתנה. אחרת….איך היא היתה יכולה לסבול את הכאבים האיומים?  ממש מזל שהיא לא זוכרת מה היא עוברת.

חסר לי שאמא לא שואלת אותי מתי תבוא גולי לסדר לה את הציפורניים עם לק.

חסר לי שאמא לא שמה אודם. זה הדבר הראשון שהיתה שמה בבקר.

חסר לי שאמא לא שואלת על הנכדים והנינים.

אמא לבנה כמו סיד, כבויה. סובלת. אומרת בלי הפסקה….נמאס לי…נמאס לי…..




תגובות

65 תגובות על "אמא שלי ….יש לה דימנסיה"

אסתי

וואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו.
אלוהים שבשמים
תן עוד הרבה כוחות לאשה הנפלאה.

נאוה ג.

שולחת לך חיבוק עם המון כוחות להמשיך בדרך שבחרת.
בריאות לכולכם

דיתה

את פשוט אישה מדהימה, ריגשת אותי מאוד, החלמה מהירה לכולם.

ענת הלל

בס"ד
רפואה שלמה לכולם, והרבה הרבה כוחות טובים, להמשיך בעשייה הנפלאה שלך. ישר כוח גדול !!!

ורד אמויאל

פירגה יקרה אני קוראת את מה שכתבת ובאמת מאחלת לכולם בריאות שלמה ולך ולאחיך כוחות בשביל אמא היקרה וכמובן לך בשביל בעלך
שתעברו את התקופה הזאת בצורה הכי טובה כמה שרק אפשר
אתם מופלאים זה לא מובן מאליו כל ההתארגנות למען אמא

עוקבת

מאוד מרגש בריאות בריאות. שבת שלום!

דפנה

חיבוק לאשה שאינני מכירה (אבל אוהבת מאד את הבלוג שלה),מעבירה יד מלטפת על שיערך ומזכירה לך שאת נהדרת וחזקה ויכולה מאד. שתהיה שבתך שלווה וחמימה.

ציפ

פירגה יקרה,
מאד מבינה אותך.
גם אני נמצאת במצב כמו שלך.
המחלה לא פשוטה וכואב הלב.
המון בריאות והמון כח..
שבת שלום

אילה

דליה יקרה מאד
אני קוראת ודמעות בעיני
גם אימא שלי במצב לא פשוט והזדהיתי עם הרבה דברים שכתבת
שתדעי, ושידעו כל אחייך ואחיותייך
כי מצוות כיבוד הורים היא אחת הגדולות והחשובות ביותר
אתם זוכים לקיים אותה בהידור נדיר ומופלא
ובעזרת ה', תזכו לשפע של ברכות, ישועות
בריאות שלימה לאימא, לך, לבעלך
ונחת מכל המשפחה
שבת שלום

כרמן

דליה יקרה , ריגשת אותי מאד.את אישה מיוחדת , מאחלת לך המון כוח וסבלנות ובריאות טובה לכולם, להמשיך להיות שם עבור יקירייך ושתהיי תמיד בצד הנותן ולא נזקק לקבל… בשורות טובות,שבת שלום

שרה
פירגה היקרה. מעריכה אותך מאד על מה שלקחת על עצמך. סבתא שלי גרה איתנו מאז נשואי הורי ועד פטירתה בגיל 86. היא היתה דימנטית בעשר שנים האחרונות לחייה וזה היה סיוט. בעיקר לאימי שלא היה לה רגע מנוחה. היום אימי הגיע לשלב של דמנסיה, עדיין לא במצב גרוע אבל רע למדי. זה עם הדיכאון לאחר פטירת אחי בגיל צעיר למדי. אני לא מסוגלת לקחת את אימי אלי. היא גרה בסביבה ויש לה עובדת בזמן האחרון שנמצאת איתה כל הזמן. אי אפשר להשאיר אותה לבד כי היא לא זוכרת דברים. מחזקת את ידייך ואם את רואה שאין לך יותר כח. אל… Read more »
צלילה

יישר כח פירגה. את אישה מדהימה. ונשמע שיש לך משפחה מדהימה גם. אמך כנראה הייתה גם היא מיוחדת שזכתה לכמות כזאת של אהבה ומסירות. מאחלת לכולכם הרבה בריאות וכח . שבת שלום

נירה מנסה

כמה עצוב. דליה יקרה, חזקו ואמצו. :)

נירה

דינה אדלשטיין

עצוב לי לקרוא את כל התלאות שאת מספרת על אימא ובעלך .אני אחת המעריצות של המתכונים הנפלאים. ותמיד המלצתי לחברותי וציינתי שאין מצב לא להצליח כי כל מתכון נכתב בצורה מדויקת ופשוטה.
אני מאחלת רפואה שלמה לאישה היקרה אימך. ולבעלך הנאמן שתזכו לבריאות ולחיים ארוכים ומלאי אושר
והתקופה הזו שאתם עוברים תיגמר ויבואו עליכם שנים טובות ורגועות.
המשיכו להיות חזקים ותאמינו באמונה שלמה שגם זה יעבור ותעלו על דרך המלך
אמן ואמן :)

ריקי

המון בריאות וכח לך ולכל אהוביך,
בשורות טובות ושבת שלום.

ציפי
פירגה אישה יקרה, קוראת את שאת כותבת ויודעת שכתיבתך יוצאת מתוך קרבייך, בדם ליבך, מתוך הקשיים שאת חווה ונמצאת בתוכם לצערי. כתיבתך רהוטה וחדה ומרגישה שאנו יושבות יחדיו ומדברות על כך – למרות שאנו מכירות וירטואלית בלבד. הקושי הוא גדול ויש לעבור את היום היום ברגעי אמונה וברגעים קטנים של אושר כי הגרוע מאחור וההמשך יהיה רק טוב. מאחלת ומייחלת לכם המון כח, רפואה שלמה לך -לבעלך- ולאימך, חיים ארוכים ובריאים, מלאי בשימחה וכיף,לשנים מאושרות לכם ולבני ביתכם. מחזקת אותך וממתינה לך שתשובי אלינו במלוא המרץ והעשיה תבורכי
ויקי

פירגה יקרה, את לא אישה מובנת מאליה ! את ללא ספק, אישה מיוחדת במינה.
הקשיים והמכשולים הרבים שאת עוברת בדרך בטיפול באמך, ומאידך ההבנה שלך, העקשנות המסירות
ואי- הויתור על המשך הטיפול וחיפוש פתרונות כל העת, מעידים עד כמה חזקה את, את כמה אוהבת את, על אף התשישות הפיזית המלווה את הטיפול באמא.
דעי כי, לא כל אחת במצבך יכולה הייתה להתמודד כפי שאת עושה זאת.
אני מאחלת לכם, כולכם, לשוב לבריאות איתנה, ימים ולילות שקטים ורגועים.
אותי, אגב, לימדת רבות על דרכי התמודדות עם אמי, שנראה כי היא בתחילת הדרך הארוכה הזו.
תודה לך.

מירי

פריגה יקרה מזדהה מאוד עם כאבך שולחת לך חיבוק חזק ונשיקה גדולה בעהש הכל יהיה מאחורייך מאחלת לכם בריאות ועוד בריאות תהי חזקה

מירי החיפאית

פירגה יקרה.
קראתי את שכתבת ומרגישה את כאבך על אמא שהולכת ונעלמת בעולם הדמנציה ואולי גם קצת אלצהיימר.
מקווה ומאחלת לך שבעלך יחלים מהר ויחזור לשיגרה ולך כוחות רבים להחזיק מעמד בכל הסיטואציה הלא פשוטה הזאת.
מחבקת אותך אשה יקרה… :) :) :) וכל טוב לך ולכל משפחתך.
באהבה וירטואלית רבה

שירה
את אשה מדהימה ובת נהדרת שאמא צריכה להתגאות שחינכה. אני מכירה אותך שנים לפני האתר שלך ותמיד נתת מתכונים מכל הלב וענית מייד לכל מתכון או שאלה וכל זה אני רוצה להודות לך. אני דומעת מכל מה שכתבת כיוון שאני עוברת את זה עם אבא שלי. גם אני לקחתי אותו ואת המטפלת אלי הביתה כדי שירגיש שהוא בסביבה הטיבעית שלו ושיהנה מהנכדים והנינים שלו. לאבי יש דמנציה וכל מה שכתבת אני מזדהה. אבי גם נפל המון פעמים בעבר { אחת הבעיות הקשות של המחלה הנוראה} ועברנו את כל ההזיות וכל מה שכתבת. כל הכבוד שאתם משפחה מגובשת וכולם עוזרים וזה… Read more »
מיכל

וואו, הצלחת לרגש ברמות!!!! שולחת לך מלא חיבוקים וחיזוקים

מיכל

רפואה שלמה!
הרבה כוח, בריאות ונחת מהסובבים אותך.
את אשה מדהימה!!!

מיקי

Bגע מאוד לליבי
נאחל לך ולמשפחתך המון בריאות ורפואה שלמה
את מאוד ברת מזל שאת מוקפת במשפחה תומכת וחזקה

מיכל

פירגה יקרה
אין מילים בפי לאחר שקראתי את העובר עלייך
איך שכל מהותך היא נתינה אין סופית אם לאמא ואם לבעל וכמובן באתר
שכולנו בטוחים שעוד תחזרי אליו בבריאות איתנה

אשרייך שזכית למלא את מיצוות כיבוד הורים בהידור ובהקפדה

שתיזכי לכל הברכות!

מחזקת את ידייך מיכל

דינה ל.

פירגה יקרה, אני קוראת נאמנה שלך משנים, ישבתי וקראתי בשקיקה את המסע הקשה והלא קל שאת עוברת עם אמך, בעלך…גם אני עברתי את הויה דלרוזה הלא קל עם אמי, חמותי.., והזדהייתי.
פירגה את אשה מדהימה שעם כל הקושי ודרך החתתים שאת עוברת .הינך מוצאת זמן ואנרגיה כדי להעלות בשקיפות מדהימה את העובר אותך בפירוט מלא ובכתיבה נוגעת ללב…
לשמחתך ולמזלך התברכת במשפחה גדולה ותומכת שעוזרת בכל דרך כדי להקל עליך את התקופה הקשה והמתסכלת.
הצלחת לרגש אותי עד דמעות בשיתוף האמיתי והכנה.
מאחלת לך ימים קלים יותר, בריאות ושתחזקנה ידיך.. את אשה מדהימה עם נשמה ענקית
מעניקה לך חיבוק ענק ואיחולים לרפואה שלמה.

שושי נעים

פיריגה הבוקר קראתי הכל את אישה מדהימה אני מאחלת לכם ת כל הבריאות בעולם הרבה בריאות לאמא וכמובן לדרור אישך וחזרי לכתוב את המתכונים שלך את אישה מיוחדת :

יעל
פירגה היקרה!!! למרות שאני מכירה אותך רק דרך האתר שלך…אבל אני חייבת לכתוב לך מס' מילים. את אישה המדהימה ביופי הפנימי שלך….קראתי כל מילה בשקיקה…הרגשתי שאני חווה איתך את מה שאת עוברת…דמעתי בכאבך…לא ידעתי שאחרי אישה מקסימה כמוך שכותבת בפשטות כל מתכון מסבירה בחן וללא התרברבות..יש אישה שמכבדת את הוריה בדרגה כ"כ גבוה…את מלמדת אותי המון לא רק באוכל אלא גם בחיים…התברכת במשפחה מאוחדת ומלוכדת שלולא זה לא יודעת איך היית שורדת..זה מתנה מאת הקב"ה ועליה את צריכה להודות…. לבעלך דרור אני מאחלת "רפואה שלמה"בקרובבבבבבבב..ולאמא היקרה שלך שיהיו לה ימים טובים ובריאים. ב"ה את ובעלך תרוו נחת מהילדים מהנכדים ו….בבריאות… Read more »
מירי ח.

פירגה יקרה! שנים לא מעטות שאוצרות המטבח שלך משמחים את בני ביתי ואותי. את אשת חיל ובת למופת. מאחלת רפואה שלמה למשפחתך.

רוחמה א

לפירגה של כולנו,
אשת חיל,בת חן ואבן קסומה ויקרה למשפחתך את.
בעז"ה יתמלא בכם-'שנמצא חן וחסד טוב בעיני אלוקים ואדם'.
שימשיכו הזמר והרון לשכון בביתכם עוד ה..מ..ו..ן…
חזקים וברוכים אתם בלי די!
אכי"ר

סוזן

פירגה יקרה,
קראתי את הכל….התרגשתי מאוד והדמעות ממשיכות לזרום מעיניי…ליבי איתך, אני מאחלת ימים שקטים ושלווים ובריאים לאימך והחלמה מהירה מהירה מהירה ובריאות לבעלך, בריאות ורוגע לך, פירגה, אשה נפלאה..תרוו נחת מהילדים והמשפחה בע"ה…
ברכות ממני אליך מכל הלב♥♥♥

פרגה יקרה

קראתי בשקיקה.
כמה עוצמות טמונות בך-זה לא ייאמן! וכמה עברת בשנים האלה. וואו.

אני מפללת בכל ליבי לרפואה שלמה לדרור בעלך ולשמחה והקלה לאימך-וכמובן לך!!

מחזקת את ידיכם להיעזר ברפואה המשלימה. היא יכולה לתרום המון לאיכות החיים במקרים האלה!

המון כוחות וחיבוק גדול גדול.
יעל :)

אסנת

יישר כוח!!

העיקר שחושבים גם על חצי הכוס המלאה-כמו יום ההולדת לאם.

בריאות לכולם ובשורות טובות!

אני

כל הכבוד על הטפול המסור לאמא.
הרבה בריאותלך ולמשפחתך. :lol:

עדינה פרוט

יישר כוחך על האהבה,המסירות והנתינה האין סופית שלך לאימך הורתך.
כמה נפלא את כותבת, מצאתי את עצמי דומעת למקרא ההידרדרות המהירה במצבה של אימך..
ולוואי וייתן לכם הקב"ה רפואה שלמה והמון כוח .
תישארי אופטימית.

עדינה

אירית

אין עליך! כל הכבוד על הטיפול המסור. הרבה בריאות

רחליקה

הרבה כוחות ובריאות מהשם יתברך !!! אמן !!

בריאות ,בריאות ,ושוב בריאות הנפש והגוף אמן שולחת לך את כל החיבוקים,כל החיזוקים פירגה היקרה !!!!

ליאורה

הרבה הרבה כח צריך לזה, אין לי מושג מהיכן את שואבת את הכח.
רק בריאות לאמא וגם לך ולדרור.
שתמיד תמשיכי לעשות ולתת!
הרבה בריאות ואושר
שתמשיכי להיות חזקה

רוני

קוראת בלי לנשום,עם דמעות בעיניים.
תהיי חזקה ושמרי על עצמך!

מיכל

אני עוקבת שנים אחרי האתר שלך. כל הכבוד הכוחות. על הסבלנות וראיית חצי הכוס המלאה. בהצלחה ושהדברים יתחילו להסתדר.

רונה,

פירגה, את מקור להשראה. אישה מיוחדת.
מאחלת לכם רפואה שלמה. ושתמיד תראו אור ושמחה.

פירגה

פורים שמח לכולם :)
תודה על התמיכה שעוזרת לי להתגבר על כל הקשיים.
כולנו מקווים לימים יפים וטובים.
:) :)

הילה

פירגה היקרה,
אימך גידלה בת נהדרת. אני מאחלת לכם המון בריאות וכח.

אורית

פירגה יקרה,
אמא שלך זכתה בבת מדהימה.
שתהיה לכולכם רפואה שלמה ומהירה

ל

פירגה,
רק בריאות ובשורות טובות
ומזל טוב ליום ההולדת!

א.א.

פירגה היקרה,
את אשה מיוחדת במינה עם תעצומות נפש.
כל מה שאת עושה לא מובן מאליו.
יישר כח.
אני מאמינה שאת שכרך תקבלי, שהחיים בהמשך יחייכו
אליך ולמשפחתך התומכת.אין ספק שהילדים למדו ממך ומיחסך לאימך.
אמא שלי לאחרונה התחילה לשכוח והרגשתי הזדהות עם חלק מהדברים
שסיפרת. לכן הבנתי אותך מאוד.עצוב שזה המצב שמגיעים אליו הקרובים והיקרים ביותר
לנו, ולנו אין איך להושיע.
מאחלת לך ולמשפחתך היקרה,הרבה בריאות,אושר שמחה ונחת,
חג שמח ואביב בפתח……….
בשורות טובות,אמן!
בהערכה רבה

זיוה

שלום פירגה. כרדרכי בקודש נכנסתי היום לאתר שלך לראות מתכונים לקראת פסח ומיד ראיתי את הכתבה שלך על אמך אביבה.ישבתי קראתי מספר פעמים ולא הפסקתי לבכות. מהכרות אישית עם אמך אני רק יכולה לומר איזו אשה יקרה ואצילת נפש היא. תמיד מטופחת צוחקת מאחלת שפע מזל טוב ולכל משפחתך.אין כמוכם.
חג שמח-זיוה ליבוביץ

נורית

פירגה יקירתי
נכנסתי עכשיו קצת לשוטט במתכוני פסח, ונתקלתי בארועים האחרונים.
מטורף!!!
את שעושה כל כך הרבה דברים טובים לכולנו, מגיע לך את הכי טוב.
יש בך תעצומות נפש אדירות.
מאחלת לך ולסובבים אותך בריאות, בריאות ועוד בריאות.
חיבוקים :) :) :)

בלה

שלום פירגה! שמי בלה. אני לא מכירה אותך אבל אני אוהבת אותך ואת כל המשפחה שלך. אני יודעת שזה לא משנה כלום במציאות שלך כי רק את נמצאת עם הרגשות המחשבות והתחושות שלך, אבל אני כותבת לך מהמקום שלי שאני איתך בנפש שלי, מחבקת ומנשקת אותך וירטואלית וגם מחזקת ומחזיקה את ידייך בכל רגע! רציתי לשאול אם אני יכולה לפרסם את היומן שלך בעמוד הפייסבוק שלי כדי לפזר את המודעות לחיי המשפחה במצבך?

בלה

אגב איך מרגיש בעלך ואיך הרגל שלך?

ציפי

פירגה אישה יקרה ומדהימה. כל כך הרבה עובר עליך ועדיין אופטימית ומלאת רצון לעזור לאחר למרות מה שעובר עליך אישית. אישה מדהימה מדהימה…מאחלת לך שפע של בריאות טובה ומאושרת ולכל הסובבים אותך. מחזקת את ידייך בכל אשר תפיני. :) :) :) :) :P :P

בלהה

פירגה יקרה
זה שלב קשה כשהורינו זקוקים לטיפולנו אבל גם אנחנו לא במיטבנו. יש להניח שעקב הטיפול האינטנסיבי בהורים שדורש הרבה השקעה פיזית והמצב הרגשי אליו אנחנו נקלעים בעקבות מצבם, והעובדה שגם אנחנו לא נעשים צעירים יותר, המערכת החיסונית שלנו מתערערת והמחלות תוקפות אותנו.
מאחלת הרבה בריאות לך ולדרור
הרבה כוחות לכם וכמה שפחות סבל לאמא.

אסתי

כתבת שאימך אגרסיבית…..
האם את מוכנה לפרט.
אני עם אמא צמודה שבעת האחרונה
כועסת.לא מרוצה כמעט מכלום.
ביקורתית מאד על כל דבר …
תעצומות נפש גדולות מאד להמשיך לטפל בה.
כל יום הוא יום חדש והאתמול הקשה נדחק לצד.
כי הרי אמא יש רק אחת..
רוב כוח וגדלות נפש.

wpDiscuz